די אנד איי פיין ג'ולרי בע"מ נ' בריליאנט דיימונדס בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בהיעדר עילה, בשל מניעות ובהיעדר יריבות בין הצדדים.

ביום 24/2/10 הוגשה התביעה שעניינה הפרת הסכם בדבר אספקת סחורות יהלומים ותכשיטים בקונסיגנציה על ידי התובעת לנתבעת 1, כאשר הנתבעים 2 ו-3 ערבים אישית לערך ותמורת הסחורה שנמסרה לנתבעת 1.

ביום 23/10/10 הגישו המבקשים את הבקשה נשוא ענייננו.

לטענת המבקשים, בין היתר, יש להורות על מחיקת התביעה בהיעדר עילה כנגדם, שכן כתב הערבות אינו מסוים ולא ניתן לטובת המשיבה.

כמו כן לשיטתם, המשיבה לא עמדה בתנאי הערבות והדין שכן טרם מוצו ההליכים כנגד הנתבעת 1.

זאת ועוד טוענים המבקשים להיעדר יריבות, שכן כל תביעת המשיבה נסמכת על כתב ערבות המנוסח מפורשות כך שהוא מתייחס לסחורה שתועבר למי מן המבקשים מהחברה ואין המשיבה כל צד לערבות.

זאת ועוד טוענים המבקשים כי משהושבה מלוא הסחורה בוטלה הערבות.

ב"כ המשיבה בתגובתו התנגד לבקשה.

לטענת ב"כ המשיבה, למשיבה עילת תביעה נגד המבקשים וזאת מכח החתימה על ערבות אישית להבטחת הסחורה של המשיבה.

לשיטתו, בערבות האישית נפלה טעות סופר כאשר נרשם בה במקום "הספק", נרשם "החברה"

וכי המשיבים תולים טענתם על בסיס טעות זו.

כמו כן טוענת המשיבה כי הערבות עומדת בתנאי הדין והערבות. סעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 אינו דורש כי הנושה ימצה את ההליכים נגד החייבים טרם שפנה אל הערב.

כמו כן סכום הערבות נקוב מפורשות הן בכתב הערבות והן בהסכם כגובה ערך כל הסחורה הנמצאת בחברה ובסך 500,000 ₪.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה אני קובע כדלקמן:

עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.

מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151 , 155 - 156.

יש להשתמש באמצעי זה רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).